תיאוריה מוזיקלית 

      חיים לוי
 
 

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


מונה:

פוצ'יני

דף הבית >> מלחינים בולטים >> פוצ'יני
ג'אקומו פוצ'יני  Giacomo Puccini)   1858-1924)
         

גָ'אקוֹמוֹ פּוּצִ'ינִי (Giacomo Puccini‏; נולד ב- 22 בדצמבר 1858, לוקהומת ב-29  בנובמבר 1924, בריסל) היה מלחין אופרות איטלקי , אופרות המועלות דרך קבע על בימות האופרה ברחבי העולם. בחשיבותו כמלחין אופרות איטלקי נחשב פוצ'יני ליורש לוורדי אף כי בעוד זה האחרון כתב ברוב ימיו בסגנון בל קאנטו דרמטי ולעתים בסגנון הגראנד-אופרה, כתב פוצ'יני בסגנון ה-ווריזמו.
ג'אקומו פוצ'יני נולד בעיר לוקה שבמחוז טוסקנה למשפחה של מוזיקאים; במשך דורות היו בני משפחת פוצ'יני בעלי משרת הקפלמייסטר בדואומו של לוקה. בצעירותו היה לנגן עוגב. את האהבה לתיאטרון המוזיקלי קיבל פוצ'יני לאחר שסייע בהפקה של האופרה אאידה מאת ורדי בעיר פיזה. בתקופה זו מתחיל פוצ'יני לשלוח ידו בהלחנה; מבין היצירות שחיבר בתקופה זו ניתן לציין את הקנטטה "בני איטליה היפה" (1877), את המוטט ל-פאולינו הקדוש (1877) וכן מיסה משנת 1880.
לה בוהם - ניתן לומר כי כאן הגיעה האופרה של פוצ'יני לראשונה לבשלות ולשלמות. "לה בוהם", הכתובה בארבע תמונות (ולא מערכות, כנהוג), מבוססת על הרומאן בחלקים מאת אנרי מירז'ה "Scènes de la vie de Bohème" (סצֵנות מחיי הבוהמה). היא כתובה בסגנון לירי וענוג, ומפגינה את יכולותיו הקומפוזיטוריות של פוצ'יני בשימוש בלייטמוטיבים לצורך עיצוב סיטואציות ודמויות, ומעל לכל, את כישוריו כמתזמר.
טוסקה - אופרה משנת 1900. עלילתה העקובה מדם מבוססת על המחזה נושא אותו השם מאת ויקטוריין סארדו. בעוד שהחלקים הליריים ביצירה זו הם עקב אכילס שלה , החלקים הדרמטיים מלאי עצמה וכתובים בסגנון המבשר את הולדת האקספרסיוניזם, על פי אחדים מן המבקרים.
מאדאם באטרפליי - האופרה האקזוטית הראשונה של פוצ'יני. יצירה זו, שעלילתה מתרחשת ביפן, מבוססת על מחזהו מאת דייוויד בלאסקו. פוצ'יני לראשונה לוקח על עצמו את האתגר שבכתיבת מוזיקה מתרבות אחרת. פוצ'יני עתיד להימשך ל"אקזוטיזם" זה וימשיך לחבר אופרות שעלילותיהן מתרחשות במקומות מרוחקים .שנותיו הקשות ביותר של פוצ'יני; בשנת 1903 נפצע באורח קשה המלחין, שהיה חובב מכוניות ידוע, בתאונת דרכים. החלמתו הייתה קשה וארכה זמן רב.

האופרה האחרונה של פוצ'יני, טורנדוט, נחשבת לדעת רבים כאופרה הטובה ביותר שנכתבה מאז ומעולם.. אופרה זו  נותרה בלתי גמורה: פוצ'יני מת בבריסל בשנת 1924 עקב סיבוכים במהלך טיפול בגידול סרטני בגרון. קברו נמצא בקפלה בווילה בטורה דל לאגו. שתי התמונות האחרונות של "טורנדוט" הושלמו על ידי פרנקו אלפאנו, תחת פיקוחו של המנצח ארתורו טוסקניני, אך בערב הבכורה של האופרה זה האחרון קטע את ביצוע היצירה באותו המקום שבו הפסיק פוצ'יני לכתוב, עם מותה של הדמות "ליו". בשנת 2001 ראתה אור גרסה חדשה בעלת סיום שונה. סיום זה, שהולחן על ידי לוצ'אנו בריו, התבסס על אותו הליברטו ועל המתווים שהותיר אחריו פוצ'יני.

עלילת האופרה מבוססת על מעין "אגדה-בימתית" שנכתבה על ידי קרלו גוצי ושהוצגה לראשונה בשנת 1762. עלילת האופרה מתרחשת, למעשה, "בדמיון", או כפי שנכתב במדויק בפרטיטורה: "זמן ההתרחשות: בתקופת האגדות". ביצירה זו האקזוטיזם מאבד כל תפקיד אורנמנטלי או בעל נגיעה ריאליסטית והופך במקום זאת למבנה הדרמה בעצמו; כך הופכת סין לממלכת החלום והארוס. היצירה שופעת תעתועי חלום, מופעים של רוחות רפאים, קולות וצלילים אשר מקורם בממד ה"אחר", מאחורי הקלעים.פוצ'יני נלהב מאוד לנוכח העלילה ולנוכח דמותה המרתקת של נסיכת הקרח שוחרת הדם טורנדוט, אך נתקף חששות משהגיע לשלב הלחנת הפינאלה, "הפי אנד" מפואר שעל הלחנתו עמל פוצ'יני כשנה שלמה מבלי להגיע לגרסה שתניח את דעתו.

מערכה ראשונה
לפני חומותיו של הארמון הקיסרי בבייג`ין קורא מנדרין הכרזה המצהירה כי הנסיכה טורנדוט תינשא רק למחזר בעל דם כחול אשר יפתור את כל שלוש החידות שתציג בפניו. המועמדים שלא יצליחו לענות נכונה - נידונים לעריפת ראשם. הנסיך מפרס נכשל זה עתה בנסיונו לפתור את החידות ותוך זמן קצר יובל אל הגרדום, שם ימצא את מותו. ההמון מצפה בשקיקה להוצאה להורג בעוד אחדים קוראים לנסיכה להפסיק את שפיכות הדמים האכזרית. במהלך הטקס נופל ישיש על האדמה. איש צעיר ממנו ממהר לעזור לו ומגלה כי הישיש הוא אביו שאותו חשב למת. שמחת האיחוד בין האב ובנו מועבת כאשר כלף, הצעיר, מספר לאביו, טימור - מלכם הגולה של הטטרים, שהם נרדפים בידי אויבים. טימור הצליה להימלט מפני האויב בסיועה של ליו, אמתו הנאמנה. כשהנסיך הפרסי מובל אל הגרדום מבכה ההמון את יופיו ואת נעוריו. טורנדוט מופיעה לרגע קט ומסמנת כי אפשר להמשיך בהוצאה להורג. כלף, המבחין בדמותה להרף עין, המום. הוא חייב לפתור את שלוש החידות ולשאת את הנסיכה לאישה. טימור מפציר בבנו לנוס על נפשו ולהציל את חייו, וגם שלושת השרים הקיסריים, פינג, פנג ופונג, מדברים על ליבו של האלמוני לשקול שוב את החלטתו. אפילו ליו, שבמשך שנים רבות אהבה את כלף בחשאי, מבקשת ממנו לעזוב, אך הוא מנחם אותה באריה מקסימה ואומר שדבר לא יניא אותו מהחלטתו. כלף נחוש בדעתו. הוא מתקרב אל שערי הארמון, מכה בגונג שלוש פעמים וקורא שלוש פעמים בשמה של טורנדוט, כשהוא מקבל עליו את האתגר שרבים לפניו לא הצליחו לעמוד בו ושילמו בחייהם על כשלונם.

מערכה שנייה
פינג, פנג ופונגג, שלושת השרים המזכירים דמויות מן הקומדיה דל ארטה, דנים בטקס הקבורה או במצעד הנצחון של הנסיך האלמוני. הם מבכים את שפיכות הדמים הנמשכת של טורנדוט ועורגים אל הימים הטובים והשלווים שידעו בעבר, מקווים כי יוכלו אי פעם עוד להנות ממנעמי הטבע. הם חולמים בהקיץ על השלווה שאולי תשרור ביום מן הימים, כאשר יימצא מחזר שיכבוש את ליבה של הנסיכה. אך עד מהרה הם נאלצים לחזור למציאות ולבוא אל הארמון המלכותי כדי להיות נוכחים, שוב, בטקס נוסף של חידות.
רבים נאספו בארמון, שם מפציר הקיסר הזקן אלטום בכלף פעם נוספת להציל את חייו. אך איש אינו יכול לשנות את החלטתו של כלף, אף לא טורנדוט עצמה, המופיעה ומסבירה, באריה שלה, מדוע היא כה אכזרית אל מחזריה. לפני שנים רבות, היא מספרת, חילל מלך זר את כבודה של אחת מאמות אמותיה, וטורנדוט נשבעה לנקום את המעשה הנורא. כלף מוכן ומספק את התשובה לחידה הראשונה בקלות. זו התקווה הנולדת כל לילה מחדש, הוא אומר. החידה השנייה קשה יותר, אך כלף שוב מוצא את הפתרון הנכון: דם ניצת כמו להבה. טורנדוט נסערת קמעה. נדמה כי שאלתה השלישית תכריע את הנסיך: "איזה קרח מפיק אש?" היא שואלת, ובסופו של דבר כלף מנצח. התשובה, כמובן, היא טורנדוט עצמה. העם מריע לנסיך המנצח, אך טורנדוט מתחננת בפני אביה - היא אינה רוצה להינשא לנסיך. אלטום אינו יכול לסייע בידה, אך לכלף עצמו יש הצעה: הוא יחוד לנסיכה חידה אחת. אם תוכל לנחש את שמו עד שיפציע השחר - יהיה מוכן למות. טורנדוט נענית לאתגר.

מערכה שלישית
טורנדוט שולחת שליחים אל כל רחבי העיר בנסיון לגלות את שמו של הנסיך. איש לא ינום הלילה, אומר הצו, עד אשר יתגלה השם. בגן הארמון מצפה כלף לבוא הבוקר, ושר את אחת האריות הנודעות ביותר ברפרטואר האופראי: "איש לא יישן" (Nessun dorma). שלושת המנדרינים מבקשים ממנו לברוח משם ומציעים לו כסף ונשים אחרות. אך כלף, כידוע לנו, עיקש ביותר. הוא אינו מוכן לוותר על טורנדוט. שומרים גוררים פנימה בעינויים את טימור ואת ליו. השניים נראו מדברים עם הנסיך ומתעוררת התקווה כי יוכלו להסגיר את השם שכל בייג`ין מייחלת לדעת. טורנדוט מצווה עליהם לדבר, אך ליו, על מנת להציל את חיי אדונה, אומרת רק כי היא יודעת מה השם אך לעולם לא תגלהו, בשל אהבתה לכלף. היא חוטפת פגיון מידיו של אחד השומרים, נועצת אותו בליבה ומתה. כלף וטורנדוט נותרים בגפם על הבימה. הוא קורע את הצעיף מעל פניה ונושק לה בתשוקה - נשיקה הממיסה את ליבה של נסיכת הקרח. היא מתוודה כי מלכתחילה יראה מפניו של הנסיך האלמוני ואהבה אותו. היא מקווה כי כלף יהיה מאושר ביודעו כי היא רוחשת לו אהבה ומבקשת ממנו לעזוב. אך כלף פשוט מגלה את זהותו האמיתית לטורנדוט, ונותן את חייו בידיה. היא מתעשתת, ממהרת לזמן את הקיסר ואת בני עמה, ומכריזה כי גילתה את שמו של הזר: השם הוא אהבה (Amore). טורנדוט וכלף נושקים זה לזה וההמון שמח ועולץ.


המשך צפייה מהנה!


<<< חזרה לדף קודם                                                                                           המשך בעמוד הבא >>>
 
לייבסיטי - בניית אתרים