ל
צופים יקרים!
מערכת ההפקה הקולית - מערכת זו כוללת למעשה חמש מערכות עיקריות: מערכת הנשימה, מערכת הקול, מערכת חללי התהודה, אברי ההגייה, ומערכת היציבה.
כל אחת מחמש המערכות תלויה האחת בשניה, ולמעשה זמר/ת אשר רוצה לשיר חייב שיהיה ניחן בתקינותן של כל חמש המערכות לעיל. בנושא זה ניתן לומר, " לא כל מי שיודע לשיר יכול להיות זמר" ולא כל מי שיש לו קול נעים יכול להיות זמר. זמר חייב לכלול את שתי התכונות יחד: גם יודע לשיר וגם בעל קול נעים.
במסגרת שיעור זה נלמד, כיצד להפוך את האוזניים לעיניים. נלמד לפקס את האוזן כמו העין...בזמן לימוד הפקה קולית אנו לומדים לגלות ולהתיידד עם קולנו, מדובר בהפקת קול אמנותי קלאסי מערבי ולא הפקת קול מסגנונות שונים (גאז' , תאטרון מוזיקה עממית מוזיקה מזרחית וכיוצא בזה)..נלמד כיצד להפיק איכות קולית, נלמד את הטכניקה כיצד לייצר קול ראוי.. נלמד לגלות את קולנו כמה גבוה או חזק הוא...ונלמד להשתמש בקולנו בצורה הנכונה.
קיימת חשיבות עצומה להתיידד עם קולנו, אדם שמתיידד עם קולו יש לו אין ספור אפשרויות לבטא את קולו.
הפיכת הקול להפקה של קול אמנותי לצורך שירה של מוזיקה מערבית אומנותית. אנו נכנסים לתחום לא טבעי שאינו מוכר לנו ושוכחים כל מה שידענו עד כה בנושא המוזיקה.
למעשה כאשר אנו רוצים להכנס לתחום שאינו טבעי לנו אנו פועלים נגד הרפלקסים שלהם הורגלנו.
המוזיקה הקלאסית הינה מוזיקה מלאכותית. הכלי שבעזרתו מייצרים את המוזיקה נוצר מהפעלה של חמש מערכות שונות :
- מערכת הנשימה (נשימה שאיפה ותמיכה).
- מערכת הקול (הפקה קולית).
- מערכת חללי התהודה ( שימוש נכון בחללי התהודה לצורך הפקה קולית)..
- אברי ההגייה (שימוש בדיקציה נכונה לצורך ביטוי בהיר ונכון של המילה המושרת).
- מערכת היציבה ( שימוש נכון במערכת היציבה , שחרור ממתחים יומיומיים, בזמן שירה הגוף
שליו לחלוטין).
מערכת הנשימה
כוללת את פתחי האויר כניסתם ויציאתם. האף שבאמצעותו נושמים כדי לשיר , הפה שבאמצותו נושפים בזמן
שירה , הריאות אשר אוגרות את החמצן לצורך ביצוע השירה (קיימת חשיבות עצומה לתפקוד תקין של הריאות
בזמן שירה.. כל זמר חייב לבצע בדיקת תקינות הריאות אחת לשנה לפחות...ריאות שאינן תקינות גורמות לחוסר
חמצן בגוף ולחוסר תפקוד שירתי במיוחד כאשר נדרשת פרזה ארוכה לשירה ללא נשימה). הסרעפת היא
למעשה מחסן האנרגיה שבאמצעותו אנו מפיקים את גובה הצלילים .
אדם ששר צורך פי שלושה אויר ממה שהוא צורך בנשימה רגילה. קיים הבדל עצום בין אויר אשר נשאף דרך
הפה לבין האויר אשר נשאף דרך האף.. האויר אשר נשאף דרך הפה הנו אויר יבש ומזוהם . אויר זה נכנס לגוף
ומושפע ישירות מטמפרטורת החדר או המקום בו אנו נמצאים. לעומת זאת האויר אשר נכנס דרך האף הנו נקי
יותר ועובר מסננות עד להגעתו לריאות , אויר זה מגיע לריאות בטמפרטורת הגוף ולא בטמפרטורת החדר.
ולכן בתחילת ביצוע של יצירה או במעבר בין פרקים ביצירה ננשום דרך האף בלבד ובמהלך ביצוע ביצירה
ננשום הן מהאף והן מהפה. (בנשימה דרך הפה קיים יתרון שבו קל יותר למלא את הריאות בחמצן , נכנס
יותר חמצן לריאות דרך הפה מאשר דרך האף בו זמנית). השימוש הנכון בנשימה הנו התנאי ההרכחי להפקה
קולית נכונה. אסור בזמן תחילת שירה לנשום דרך הפה אלא דרך האף בלבד. נושמים דרך הפה ברגע שצריכים
המון אויר (חמצן) במיוחד בין תיבות עם פרזות ארוכות. אסור לשתות שתייה חמה מאוד או קרה מאוד לפני
תחילת שירה.. השתייה החמה מאוד מרחיבה את מיתרי הקול והשתייה הקרה מאוד מכווצת את מיתרי הקול,
ולכן יש לשתות מים פושרים והדגש הוא על המים ולא על מיצים למינהם.
ישנם 3 סוגי נשימות : נשימה כפולה - פה ואף יחד. נשימה מהאף – פה סגור. נשימה מהפה- שימוש בסרעפת.
צריך להשתמש בריאות בזמן שירה, להשתמש בחלק התחתון של הריאות והסרעפת . השימוש הנכון בנשימה
ושאיפה הוא התנאי הנכון והכי חשוב בשירה. הנשימה הינה לרוחב הצלעות עם שליטה מלאה בשאיפה ובנשיפת האויר.. יש לדאוג לכמות אויר (חמצן) שיהיה מספיק לכל קטע שאנו מבקשים לבצע.
לאלה הסובלים מקשיי נשימה - מומלץ לשיר בנשימה כפולה גם מהאף וגם מהפה .ולהשתמש נכון בסרעפת ..
מזהים את מיקום הסרעפת בגוף ע"י שיעול. בזמן שירה יש לתת לסרעפת ליפול . כמו כן יש לשמור על צליל
אחיד ללא החלשה בסוף המשפט המוזיקלי.
הדימוי - בזמן שירה יש לשיר "כמו צעיף משי אשר עף עם הרוח".. ולא כמו "מגבת רטובה"..
יש לחשוב בזמן שירה על הנשימה עד שתהליך זה יהפוך להרגל , יש לפתוח את הצלעות ולתת לאויר להכנס
לריאות. רב הבעיות שנוצרות נפתרות בעת שנושמים נכון.. המפתח לשירה נכונה זו השליטה בנשימה. בזמן
השירה יש לשלוט:בגמישות המיתרים, ביציבות המיתרים, בעוצמה אחידה של ביצוע הצלילים ובמצבי הדינמיקה
אשר מוכתבים הן ביצירה או ע"י המנצח.
המערכת הקולית
מיתרי הקול – אין מדובר כלל במיתרים ... אין דבר כזה בגוף האדם ... מדובר בשתי רקמות סחוסיות אשר עצם
מעבר האויר בניהם גורם להשמעת הצליל. "מיתרי הקול" ממוקמים בגרגרת הצואר והם מחוברים אל שרירים.
הצליל – הקול או הצליל נוצר כתוצאה מהזרמת אויר בין המיתרים..ככל שזרם האויר מהיר יותר כך הצליל גבוה יותר..
אורך מיתרי הקול - נשים בין 16-19 מ"מ ( סופרן 16 מ"מ, מצו 17 מ"מ , אלט 19 מ"מ).
גברים בין 23-26 מ"מ ( טנור 23 מ"מ, בריטון 24 מ"מ, בס 26 מ"מ).
גובה הצליל - אורך המיתר ועובי המיתר קובעים למעשה את גובה הצליל: ככל שהמיתר (הסחוס) ארוך או עבה יותר הצליל נמוך יותר. וככל שהמיתר (הסחוס) קצר או דק יותר הצליל גבוה יותר.. האדם נולד עם אורך מיתר קבוע אך עם עובי משתנה אצל נשים ובמיוחד אצל גברים...
דיבור- הדיבור למעשה שוחק את מיתרי הקול (בזמן הדיבור או השירה נוצר רטט בין המיתרים). ולכן עדיף
למעט בדיבור/שירה ואלה החייבים לעשות זאת מטעם עבודתם כגון מרצים זמרים וכדומה.. יש לבצע זאת
באינטונציה גבוהה יותר מהרגיל . הכוונה לדבר ולשיר גבוה יותר מאשר בדרך כלל ( אסור ללחוש או לצעוק).
השליטה בזמן שירה – בזמן שירה יש לשלוט: באופי ביצוע הצלילים, בגמישות המיתרים, ביצוע פיתוח קול מתאים ומתואם לאדם השר, פיתוח קול מאפשר הקנייה של מספר צלילים נוספים למנעד. יציבות המיתרים עוצמה אחידה (רב בני האדם שרים או מדברים חזק בגלל שאינם מקשיבים).., שמירה על מיתרי קול בריאים (בדיקה תקופתית אצל רופא אף אוזן גרון) להימנע מאבק ,עשן, יובש ,שתייה חמה מדי או קרה מדי.
מיתרי הקול
צרידות – עייפות קולית , תוצאה של מאמץ לא הגיוני. הנזק הגדול ביותר הנגרם למיתרים הנו מדיבור לא נכון
כדאי לדבר גבוה יותר מהמקום הטבעי. קול עם אוויר יוצא כשהמתרים לא נסגרים גורמות לכך ההתנפחויות .
בזמן שצועקים מאמצים את הקול האויר אשר נשאף שלא בצורה מבוקרת פוצע את המיתרים וכתוצאה מלחץ זה
נוצרות היבלות במיתרי הקול.. הצרידות נוצרת למעשה מאי סגירת המיתרים.. התרופה לצרידות הינה מנוחה..
רב הבעיות הקוליות נתנות לפתרון ע"י שימוש נכון בנשימה (זרימה קלה וחופשית).
בעזרת שימוש בחללי התהודה ובחלל החזה אנו אחראים על השירה האמנותית: השירה חייבת לעבור דרך
חללי התהודה, הראש - חללי תהודה העליונים , פה ולוע וגרון, החזה- חלל החזה הריאות והסרעפת.. כולם יחד חוברים להפקת תהודה קולית נכונה. הקול המדובר הוא לא הקול המושר (הקול הזמרתי האמנותי לומד לעבור דרך חללי התהודה בפוקוס ובשליטה). בסגנונות שירה שונים כמו באופרה משתמשים בקול התהודה התחתון והמרכזי בשל הרצון לייצור דרמה.. לעומת זאת השירה הדתית אורטורית מחייבת שימוש בצליל ראש..
מערכת היציבה
מערכת היציבה קשורה באופן ישיר לשירה קולית. זוהי מערכת תומכת כדי לאפשר לאברי ההגייה לבצע את
המוטל עליהם.. מערכת היציבה אמורה להיות משוחררת מכל מתחים , מערכת יציבה מתוחה גורמת למחלות
בדרכי הנשימה להשתעלויות לכאבי גרון וכיוצא בזה... מתח גדול מאד פוגם במיתרי הקול .. בדרך כלל בעיה זו
מזוהה עם כאבי גב.
היציבה הנכונה הינה שחרור האגן והרגליים.. אין לעמוד בגף כפוף או ברגליים מתוחות. אין להצמיד את הרגליים אלא לעמוד בגב ישר וברגליים פשוקות וכפופות מעט.. יש לדאוג ולשיר תמיד בעיניים פקוחות.
פיתוח הקול שאנו עוברים במסגרת הלימודים עוזר לנו לשיר ולהשתחרר מההרגלים הישנים... נדמה לנו שאנו שרים הכי נכון שבעולם ומה פתאום משהו אחר יאמר לנו איך לשיר...פיתוח הקול עוזר לתלמיד להיפתר מהרגליו הישנים (צליל אחות) ולהצטרף לשיטה אחידה שבה נלמדת תורת השירה המערבית האירופאית במקהלה. בנושא זה חייבת להיות סבלנות , קצב הלמידה הנו אישי (אין לבצע השוואות האחד מול השני).
הכי חשוב בשירה זו בעיית חוסר האויר אם יודעים להשתמש נכון באויר הרי שרב בעיות השירה נפתרות מאליהם...
מערכת ההגייה
ההגייה מתבצעת באמצעות הלשון השפתיים החך השיניים ומיתרי הקול. (הוגים את האות ה דרך מיתרי הקול).
צורת הביטוי של ההגיים משתנה בזמן שירה. הווקאלים A E I O U הנם הווקאלים החשובים, אך ישנם ווקאלים
נוספים בהגייה שהינם יוצאי דופן כמו ההגייה בצרפתית או בגרמנית את האות A וכדומה.. לרבות בכל היצירות
שאינן בגרמנית או בצרפתית השימוש הנו בווקאלים אלו.
חשוב לציין כי בשום מקרה בזמן שירה אין להישאר בצורות הווקאל. יש לדאוג להביא את גובה ותדר הווקאלים
לתדר גבוה ואחיד.
תדר הגיית הדיבור – הנו תדר משתנה על פי ההברה
תדר השירה הנדרש – תדר קבוע ובלתי משתנה
כל הווקאלים נשלטים ע"י איבר הלשון.. לעומת זאת הקונסוננטים נשלטים ע"י השפתיים השיניים והחך. בתוך
חלל הפה נוצרים הווקאלים ולא באזור החיצוני של השפתיים.. השפתיים אחריות על הפקת הצליל בלבד, על לאפשר לווקאל חלל תהודה יש להרים את החך. הרווח האופטימלי לשירה הנו רווח של שתי אצבעות בפה.
הכלי שבו אנו משתמשים רב הזמן הנו כלי הדיבור ולכן הוא נשחק יותר ויש לשמרו ע"י הפחתה בדיבור להרבות
בשתייה פושרת ואם צריך לדבר אזי לדבר בתדר גבוה יותר (לא ללחוש ולא לצעוק) ובכלל גם בשירה יש לשיר
כאילו התו הנו גבוה יותר .
מאד קשה לנו להשתחרר מההרגלים הישנים ולהקנות הרגלים חדשים..לוקח זמן בערך של שנה כדי לשחרר
תלמיד מהרגליו הישנים. העמדה,נשימה,נשיפה,שירה עגולה ושירה נכונה על מנת להכינו לשיר במקהלה.
השירה למעשה הינה יצירת קו בצורת ההגייה עם יתר חברי המקהלה.
פרויקציה- השלכת ההגיים החוצה דרך אברי ההגייה.
השירה הינה יחודית וספיציפית .. כל זמר חייב לדעת את המנעד הטוב עבורו לשירה ובמנעד זה לשיר..
לא לנסות לשיר גבוה יותר או נמוך יותר מהרגשת הנוחות..
המשך צפייה מהנה!
