גאורג פרידריך הנדל

גאורג פרידריך הנדל (בגרמנית: George Frideric Handel;‏ 23 בפברואר 1685 – 14 באפריל 1759) היה מלחין בן תקופת הבארוק. יצירתו המפורסמת ביותר היא משיח – אורטוריה לסולנים, מקהלה ותזמורת, המושרת בחג המולד או בחג הפסחא.
הנדל נולד בהאלה שבסקסוניה ב-1685, לאב שהיה ספר וחובש. כבר בגיל שבע התגלה כפסנתרן ונגן עוגב מוכשר, ובגיל תשע החל להלחין. החל ב-1700 למד אצל פרידריך וילהלם צאכו (Zachow), נגן העוגב של כנסיית הגבירה (Liebfrauenkirche). בשנת 1702 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת האלה במצוות אביו. כעבור שנה פרש מלימודיו לטובת המוזיקה, וזכה במשרת כנר בתזמורת בית האופרה של המבורג. שם יצר בשנת 1705 את האופרות הראשונות שלו, "אלמירה" ו"נרו", ובשנת 1708 שתי אופרות מוקדמות נוספות, "דפני" ו"פלורינדו". בשנים 1706–1709 יצא למסעות שונים, ולמד באיטליה. בפירנצה הלחין ב-1707 את "רודריגו", ובוונציה הלחין ב-1708 את "אגריפינה". ברומא כתב ב-1710 שתי אורטוריות.
בשנת 1710 היה למוזיקאי החצר של הנסיך גאורג מהנובר, ועם המלכתו של גאורג לודוויג לג'ורג' הראשון מלך בריטניה הגדולה בשנת 1714, הגיע לחצר המלוכה האנגלית והיה למוזיקאי החצר שלה. שכרו בסך 200 לירות שטרלינג שולם בידי המלכה אן (בשנת 1713 כתב לכבודה אודה). בשנת 1719 ייסד את האקדמיה המלכותית למוזיקה, ובראשה עמד בשנים 1720–1728. בשנים 1729–1734 היה שותף בניהול התיאטרון המלכותי. החל ב-1732 כתב בעיקר אורטוריות.
בשנת 1737 חלה בשיתוק בעקבות התקף לב, אבל נרפא אחרי שנסע לאאכן. בשנת 1751 התעוור, וכעבור שמונה שנים נוספות מת בלונדון. הוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר.
יצירתו של הנדל מקיפה כחמישים אופרות, שלושים ושתיים אורטוריות, אוסף גדול של מוזיקה כנסייתית ואוסף גדול אף יותר של מוזיקה כלית.

מיודענו הנדל תרם תרומה מכרעת בעקיפין להקמתו של העם היהודי בארץ ישראל. וזאת בזכות שר החוץ הבריטי דאז בלפור (הצהרת בלפור 2/11/2017 להקמתו של העם היהודי בארץ ישראל יחד עם בנימין זאב הרצל ) בלפור אהב את המוזיקה של הנדל בלפור היה ספוג הנדל ושמע רבות מיצירותיו... שמענו את הקונצ'רטו גרוסו ברה מינור אשר הלחין הנדל, כאן אנו נחשפים למוזיקה המייחדת כל כך את הנדל הפתיחה הצרפתית אשר מכילה מוזיקה איטית בשילוב הקצב המנוקד צליל ארוך שמייד לאחריו צליל קצר מה שמכנים קצב מנוקד..
מדובר במוזיקה פוליפונית בשילוב פוגה - יצירה הכתובה בשיטת הקונטרפונקט בשני קולות או יותר (בדרך כלל 3 או 4 קולות) המטפלת בנושא קצר על פי כללים קפדניים. הפוגה מבוססת על נושא, שתחילה מציג אותו קול אחד לבדו ואחרי כמה תיבות או מספר צלילים הקולות האחרים נכנסים בזה אחר זה בחיקוי, עד שכל הקולות נשמעים בעת אחת. ההצגה הראשונה של הנושא היא בטוניקה ונקראת דוקס והשנייה (בקול הנכנס השני) היא בגובה שונה מעט בדרך כלל בדומיננטה ונקראת קומס . הקול השלישי חוזר לטוניקה והרביעי שוב בדומיננטה, עש שכל הקולות נכנסים ותמה התצוגה הראשונה של הנושא. בכל קול מתמלא הרווח בין הצגה להצגה של הנושא בקונטרפונקט חופשי מחומר המבוסס על הנושא. אחרי התצוגה הראשונה מתחיל חלק המעבר המבוסס על מוטיבים מן הנושא או מנושא נגדי, ויש בו מודולציות, מעברים מסולם לסולם כמו למינור המקביל,לדומיננטה או לסוב דומיננטה. המבנה הכללי של הפוגה הוא חילופין של תצוגות ומעברים,או אפיזודות שבסופן חזרה לטוניקה בתצוגה האחרונה שאחריה לעתים קודה על נקודת עוגב . אפשר להלחין פוגות כמעט לכל הרכב כלי או קולי, פוגה עשויה להיות יצירה עצמאית או חלק מיצירה גדולה כמו סונטה,סומפוניה או אופרה. אף על פי שהפוגה נחשבת לצורה בארוקית, לא מעטים המלחינים המאוחרים שהשתמשו בה. למשל הנדל, מוצרט,בטהובן, ברהמס. ובמאה ה-20 ע"י סטרוינסקי, שוסטקוביץ ועוד..  


האורטוריות המוכרות שלו הן:

• אסתר (1720)
• צדוק הכהן (1717), משמשת בטקסי הכתרת מלכים וכהמנון ליגת האלופות
• שאול (1738, בכורה ב-1739)
• ישראל במצרים (1739)
• משיח (1741)
• שמשון (1743)
• בלשצר (1743)
• יהודה המכבי (1745) (מתוכה נלקח הלחן לשיר החנוכה "הבה נרימה" - !HWV 63 - See the conqu'ring hero comes)
• יפתח (1752)    בשנת 1978 פרסם המוזיקולוג Bernd Baselt את קטלוג היצירות של הנדל, הידוע בקיצור HWV.